חבר היה לי, ראובן שמו, חסיד ברסלב ברמ"ח ושס"ה. נמרץ ומלא חדוות חיים, ג'ינג'י אמתי, כזה שלא נח לרגע. כבן שלושים ושמונה סגר את עיניו, לא לפני שהתפלל שחרית, כשכל נשימה היא מלחמה עבורו, ונטמן בהר הזיתים עם דמדומי חמה של ערב שבת לפני כשלושה שבועות. ב"שבעה" פניתי באקראי ליהודי צעיר שהגיע לנחם, ספר לי … המשך לקרוא חשיבה מחדש